התעוררות של נשים
זוהי התקופה הראשונה בכל ההיסטוריה של המין האנושי בה מתקיימת התעוררות קולקטיבית בקרב נשים לשאלות המשמעותיות והחשובות: מי אני? ומה אני באמת רוצה?
מה שהיה עד כה נחלתן של נשים בודדות ויחידות סגולה תופס תאוצה והופך כיום לנחלתן של נשים רבות יותר ויותר, צעירות ובוגרות שמתחילות להקשיב לקול בתוכן שמשתוקק לגלות את מי שהן כאדם ואת המימוש הייחודי שלהן, שאינו דרך הבעל או הילדים, אלא כאישה אוטונומית בזכות עצמה.
השינוי הזה החל לפני כ50 שנה, בסביבות שנות ה60. ממבט היסטורי של עשרות אלפי שנות אנושות, זה ממש לא מזמן, ניתן לומר אפילו די חדש. זהו תהליך שמתפשט כיום בקצב מואץ בקרב נשים רבות שמרגישות שהן "רוצות יותר".
מאמר זה פונה לנשים, לשחרור הפנימי שלהן מדפוסי חשיבה שהתעצבו במשך אלפי שנים, דפוסים ששוכנים בתודעה שלנו כנשים, ברמות מעודנות, ואף לא מודעות. דפוסים סמויים אלו מפעמים בנו כתחושות עמוקות, פחדים ורצונות באופן שמכתיב לנו במידה רבה את העדפותינו, התנהגותנו והערך העצמי שלנו. חלק מדפוסי חשיבה אלו מעכבים וחוסמים את המימוש האותנטי שלנו, את ההקשבה לקול בתוכנו שמרגיש שאפשרי יותר, שרוצה לגלות את מי שאנחנו באמת ולבטא את התשוקות העמוקות והייחודיות של כל אחת מאיתנו כבת אדם בפני עצמה.
יכול להיות שתקראי את המאמר הזה ותגידי לעצמך: " אצלי דפוסי החשיבה וההתנהגות 'הנשיים' לא קיימים, אני משוחררת וחופשיה מזה". זו היתה גם החוויה שלי כששמעתי לראשונה על דפוסי חשיבה נשיים שקובעים את ההתנהגות שלי ואת התפישה שלי את עצמי. לא התחברתי לדברים שנאמרו. זה צפוי, לאור העובדה שכישראלית התחנכתי בתודעה תרבותית של מדינה בה נשים עלו ארצה כחלוצות לעבוד ולישב את הארץ, גולדה כיהנה כראש ממשלה, יש לא מעט נשים בעמדות מפתח, נשים לוחמות קרביות וטייסות בצבא, אז על אילו דפוסים נשיים מדובר??
בנוסף, בתור ילדה ראיתי את הדוגמא של אמי שלא רק שעבדה כל השנים והיתה שותפה מלאה באחריות הפרנסה, אלא גם היתה זו שנלחמה על זכויות בני המשפחה מול גופים שונים. למעשה התחנכתי בתחושה של שוויון הזדמנויות וקיבלתי כמובן מאליו את השינוי שחל במעמד האשה.
כאחת שהיתה רשג"דית בצופים, מד"סית בצבא בקורס מ"כים בנים, סיימה תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, בעלת עסק לאימון אישי ודוקטורנטית לפילוסופיה יהודית, הרגשתי שאני חופשיה, שאני לא "הטיפוס הנשי", הרגשתי שאני יכולה להיות כל מה שאני רוצה ואני משוחררת מכל "התכונות הנשיות". עד שהתבדתי.
כשהתחלתי לחקור יותר לעומק את החוויה האישית שלי, את המניעים של הבחירות שלי, ואת הנחות היסוד שלי לגבי עצמי, התחלתי לראות איך אט אט "תקרת הזכוכית הפנימית" שלי מתחילה להתגלות ולהיראות, איך לאט אך בעקביות נחשפים בתודעתי הפרטית "ממצאים ארכיאולוגיים" מרתקים מהתקופה המודרנית והפרה-מודרנית שאינם בהכרח קשורים ישירות לסיפור חיי הפסיכולוגי, אלא יש להם גרעין היסטורי רב שנים, שצמח והתעצב למעין DNA תרבותי-נשי, עד שכיום הוא מהווה חלק אינטגרלי מהתחושה המאוד אישית שלי. זה כמו עדשות מגע שקופות שאינן נראות כלפי חוץ אך דרכן אני רואה את העולם ואת עצמי.
בעבודתי עם נשים רבות על ההתפתחות והמימוש שלהן, הבנתי כי דפוסים אלו לא אישיים, אלא אלו מבנים קולקטיביים שקיימים בתודעה שלנו כנשים. כל אישה חווה חלק מהם, באופנים שונים ובתחומים שונים בחייה.
תחושות כמו חוסר ביטחון עצמי, בלבול, תסכול, עמימות, חוסר יכולת להחליט (גם לפעמים בדברים הכי קטנים), קושי להוציא דברים לפועל, הימנעות מעשייה, תלות כלכלית, קושי טכנולוגי או טכני. נטיה להתכנסות פנימה באופן כזה שאחרים לא רואים את מי שאנחנו באמת ולא מעריכים אותנו על כך, כמו גם הדפוס של צורך בשליטה וניהול ללא יכולת לשחרר ולהרפות.
דפוסים נשיים עמוקים נוספים שנחווים מאוד אישיים הם הצורך להיות מספיק טובה, לרָצות אחרים, להיות קשובה לצרכים של אחרים לעיתים גם על חשבון הצרכים שלנו, צורך לקבל אישור והסכמה מאחרים, להיתפש כילדה, אשה או אמא טובה שעונה על ציפיות של אחרים. כל אלו ועוד רבים אחרים הם שכבות של תודעה נשית, שנשים רבות יכולות להזדהות עמן, כל אחת במינון אחר, עם דפוסים מסוימים יותר מאחרים, אבל כולנו יודעות מהחוויה האישית שלנו במה מדובר.
זה לא מפתיע שאישה חווה פחד או קושי לעמוד על זכויותיה ולהשמיע את קולה האותנטי בגלוי, באופן ישיר ולא מתנצל מול בן הזוג, ההורים, הבוס בעבודה, או מול הערות סקסיסטיות שנזרקטת לעברה בעת שהיא מנסה לקדם יוזמה, לגבות תשלום בעד שירותיה או לבטא את עצמה ולעמוד על זכויותיה.
ההרגל הקולקטיבי של נשים לאורך ההיסטוריה, עד לא מזמן, היה להיות מאוד פעילות וחרוצות מאחורי הקלעים: האישה "שלצד", "שמאחורי", "שליד", אך הרבה פחות זו "שבמרכז", שנראית, שעומדת בטוחה בעצמה להנהיג, ליצור, להתעמת, להשפיע בפומבי וללכת עם זה עד הסוף. גם כיום, למרות הקידמה והשיוויון בתחומים רבים, עדיין רבות מאיתנו שבויות בהתניות של התנהגות, חשיבה ורגש ארכאיים אלו.
עד לפני 50 שנה, המסרים העיקריים שהופנו לנשים היו בעיקר לגבי המימוש הביולוגי של אישה להינשא ולהביא ילדים, המסר היה ברור: העולם החיצוני הוא תפקידו של הגבר ואילו תפקידה של האישה הוא העולם הביתי והמשפחתי. נשים שרצו לשבור את השגרה הביתית, יצאו לעבוד בדרך כלל חצי משרה בתפקידים המסורתיים לנשים או שיצאו להתנדב בוועד הורים או עזרה לקהילה.
גם היום, בארץ, עם כל הקדמה וההתפתחות, יחד עם העובדה שנשים עובדות במגוון מקצועות, עדיין בקרב נשים רבות מפעמת התקווה למצוא בעל עשיר, גבר יציב ואחראי שיוכל לפרנס את המשפחה בכבוד והן תוכלנה להיות עם הילדים או להתעסק בתחומי העניין שלהן, ללא רצון ומאמץ להעז ולצאת מאזור הנוחות שלהן.
בחברה הישראלית שהינה חברה מסורתית-מודרנית-פוסטמודרנית, התפקיד הנשי עדיין מחובר במידה רבה עם התפקיד הביולוגי והאנטומיה שלנו כנשים, כפי שקבע פרויד: "אנטומיה היא גורל". החיבור בין הביולוגיה שלנו כנשים לזהות העצמית, לערך וליעוד שלנו כל כך עמוק, עד אשר נוצר מצב בו נשים שאינן אמהות או שאינן בזוגיות מרגישות במקרים רבים, שאינן מממשות את עצמן, שאינן שלמות.
התלות בגבר, באהבתו ובאישור שלו, היא הרגל של אלפי שנים. הרגל זה החל כצורך השרדותי אמיתי וביטחון קיומי, שכן השגת הבעל הבטיח לאישה ביטחון פיזי וכלכלי, בית ומשפחה, ועם השנים התעדן לכדי צורך פסיכולוגי עמוק של ביטחון עצמי, תחושת ערך וסיפוק, ששוכן בתודעה הנשית עד היום.
אני באופן אישי, הייתי שמחה לחשוב שהאוטונומיה ולא האנטומיה היא הגורל שלנו. שהערך העצמי של נשים ילך ויתחזק מתוך חוסן פנימי ואמון בעצמן ובחיים, ללא תלות בגבר או בנסיבות חיצוניות, והבחירה החופשית שלנו היא זו שתקבע את גורלנו, בין אם זה בזוגיות, בהורות, בשליחות מקצועית או בקידום יוזמה חברתית, פוליטית או עסקית. ובתקווה, שלא רק נעבור לצד השני של המתרס של נשים חזקות ומובילות שמוותרות על הנשיות שלהן, על הרכות והרגישות שלהן ועל תרומתן ליחסים, אלא נמצא את דרך האמצע של האיזון הנכון והמפרה.
השלב החדש בתודעה הנשית שמתעורר בקרב נשים רבות כיום, מבטא את התשוקה של נשים לביטוי הקול האותנטי והייחודי, את האומץ לפרוץ את הכבלים הנשיים שמונעים מאיתנו להתפתח ולבטא את היצירתיות ואת העוצמה שלנו במלאות על מנת לממש את מי שאנחנו וליצור עתיד טוב ומפותח יותר בעולם.
זוהי התעוררות לגילוי עצמי, של מי שאנחנו באמת והכרה ברצונות העמוקים שלנו שמבקשים להישמע ושנותנים משמעות וסיפוק עמוק בחיינו. התעוררות לאחריות האישית שיש לנו, לרצון האותנטי שלנו להיטיב, על ידי ביטוי והגשמה של שלל הכישורים והיכולות הייחודיים לנו.
זוהי תשוקה ליצור מערכות יחסים טובות ומפרות, לבסס חיבור אמיתי ועמוק בין אנשים המושתת על אמון, קבלה של האחר, תמיכה והתפתחות.
התעוררות זו מחייבת מודעות למבנים הקולקטיביים, לDNA הנשי שמוטמע במערכת שלנו, על מנת שכל אישה תבחר עבור עצמה כיצד היא רוצה להתנהל בחייה, כדי שלכל אישה יהיה את החופש להגיב לסיטואציות בחייה מתוך מגוון רחב יותר של אפשרויות ומתוך אחריות ונאמנות לעצמה ולעתיד שהיא רוצה לחיות בו.
חשוב שהבחירות הללו יעשו בצורה ערה ומודעת, מתוך בחירה חופשית אמיתית ולא מתוך התנהלות אוטומטית שאינה מודעת. לצורך כך, עלינו כנשים לזהות את כל אותן שכבות שונות של ההיסטוריה שנוכחות בתודעתנו ושקובעות את השקפת העולם שלנו ואת הדרך בה אנו פועלות, לנווט דרכן ולקחת אחריות על בחירותנו.
